האם כדאי לשתף את המטרות שלנו?

אנחנו רוצים להתחיל להתאמן. נרשמים לחדר כושר, מקפידים להגיע בכל יום, מפתחים התלהבות, מספרים לכולם איך החיים שלנו השתנו ואיך הפכנו את הספורט לדרך חיים. אנחנו מספרים שירדנו כבר כמעט קילו בפחות משבוע ושאנחנו מתכננים לרדת לפחות 10 קילו, להעלות מסת שריר ולהציג קוביות בבטן עד סוף השנה.

בפועל שגרת האימונים שהתחילה מ"כל יום בשבוע" הופכת ל"שלושה אימונים בשבוע" אחרי חודש ולאחר זמן מה אנחנו מגיעים לחדר כושר פעם בשבוע במקרה הטוב. המשקל קצת נתקע או עולה פתאום ולאט לאט אנחנו מפסיקים בתהליך וזונחים את המטרה שעליה רצנו לספר לכל מי שרק רצה לשמוע, בלי הישגים ממשיים

בנקודה הזו נשאלת השאלה המתבקשת – האם נכון היה לשתף את כל העולם במטרות שלנו? האם אנחנו לא פוגעים בעצמנו ובמטרה על ידי שיתוף היתר הזה ואולי אף פוגעים בתדמית, במשמעת ובנכונות שלנו?

בכתבה זו ניתן שתי דעות, אחת בעד ואחת נגד להאם כדאי לשתף במטרות שלנו.

בעד – בהשראת יובל אברמוביץ'

יובל אברמוביץ', מחבר הספר "הרשימה" בעד השיתוף.

יובל, שבגיל 16 איבד את היכולת ללכת בעקבות תאונה בעבודה, התחיל להרכיב רשימה ובה כל החלומות שהוא רוצה להגשים מגיל 17 ועד גיל 40. לאחר מכן, הוא פתח בלוג באינטרנט ובו הוא פרסם 10 דברים מתוך הרשימה, אותם הוא רצה לנסות להגשים בתוך 400 יום. הוא ביקש: "עולם יקר, אם אתה מכיר מישהו שיכול לעזור לי להגשים את חלומותיי, אשמח אם תפנה אותו אליי". הוא תרגם את הפנייה גם לאנגלית, כדי להרחיב את מעגל העוזרים. התוצאה הייתה בלתי נתפסת. בן לילה אלפי אנשים הגיבו וניסו ליצור איתו קשר על מנת לעזור לו להגשים את חלומותיו. אחרי יומיים הוא קיבל מיילים מכל העולם ויצא למסע להגשמת רשימת החלומות שלו.

רוב האנשים מפחדים לחלוק את החלומות שלהם עם אנשים אחרים. אנחנו מתחנכים לשמור את החלומות שלנו לעצמנו ולא לחלוק אותם כבר מילדות – כמו ביום ההולדת שלנו, למשל, בזמן כיבוי הנרות שעל העוגה, נבקש משאלה בשקט בשקט, בלי שאף אחד יישמע. גם כאשר כוכב נופל נבקש משאלה “בלב”, במקום לצעוק את מה שאנחנו רוצים וחולמים עליו. אז למה בשקט? אברמוביץ' ממליץ לשבת ולכתוב מה אנחנו רוצים להשיג, לשתף את החלומות שלנו עם כל מי שרק רוצה לשמוע – עם חברים, משפחה וכל אחד שיכול לעזור לנו. רק כאשר נלמד לצעוק את החלומות שלנו, אנשים שישמעו אותנו יוכלו לעזור לנו להגשים אותם.

אם ניקח את זה לרגע להיבט של הכושר, אם נשתף בפייסבוק שהתחלנו תהליך אימונים הכולל מטרות ספציפיות אותן אנחנו מנסים להשיג בזמן מסוים, יכול מאד להיות שהסטטוס ייפול לאוזניים רלוונטיות – מאמני כושר שיוכלו לתת לנו איזה טיפ או שניים, שיתופים מפי מתאמנים נוספים שידרבנו ויספקו לנו מוטיבציה נוספת, אולי פניה מדיאטנית שתוכל להבהיר איך ניתן לשלב תזונה נכונה בתהליך. אין לדעת.

עם זאת, אחד הכללים החשובים ביותר בתהליך זה, הוא לבקש בקשה שניתנת למימוש – ע"י ניסוח מדויק של מה שאנחנו רוצים. אם אתם לא מתחברים לחדר כושר,למשל, או לא מתחברים במיוחד לספורט – תמצאו את הנוסחה שאתם כן יכולים לעמוד בה ועליה תצהירו. למשל, להתאמן פעם בשבוע מהבית ופעם נוספת לצאת להליכה בשכונה. מצאו מטרות ספציפיות שתוכלו להגשים ולעמוד בהן בהתאם ליכולות שלכם ולמאפיינים האישיותיים שלכם.

ההרצאה של יובל אברמוביץ' בטד:

נגד – בהשראת דרק סייברס

דרק סייברס, יזם אמריקאי, טוען שלפי מחקרים פסיכולוגיים, הצורך האנושי לשתף אנשים במטרה שלנו וההרגשה הטובה שזה יוצר, תוריד את הסבירות שהיא אכן תתבצע. כאשר ניצבת לנו מטרה מול העיניים, יש כמה צעדים שצריך לבצע כדי שהיא תצליח להתממש וכאשר מספרים על המטרה הזו למישהו והוא מעודד, תומך ורואה אותה באור חיובי – זה יוצר אצלנו מצב בו המוח טועה וחושב שהמטלה כבר בוצעה. בגלל תחושת הסיפוק שאנו חווים -המוטיבציה לביצוע המטלה יורדת.

סייברס מציג ארבעה מחקרים שונים שבהם השתתפו 163 איש שכולם כתבו רשימה של מטרותיהם – חצי מהם הצהירו על המטרה בקול רם והחצי השני לא. לאחר מכן הם קיבלו 45 דקות לביצוע העבודה שתוביל אותם ישירות אל המטרה ונאמר להם שהם יכולים להפסיק בכל רגע, אלו שלא הצהירו על המטרות שלהם עבדו כל ה -45 דקות ובסיומם אמרו שנותרה להם עוד דרך ארוכה לעבור כדי לעמוד במטרה. אלו שהכריזו על מטרתם עבדו בממוצע 33 דקות ולאחר מכן ענו שהם מרגישים הרבה יותר קרובים להשגת המטרה.

אם שוב ניקח את זה להיבט של הכושר – אתה מספר לכולם על היעדים שהצבת לעצמך ועל איך אתה רואה את עצמך בסוף התהליך ואז כאשר משהו משתבש בסיפור שלך, כמו שבוע שלם בו לא יוצא לך להתאמן או שהתזונה שלך לא מושלמת, אתה מרגיש שכל התהליך נפגע ושלא עמדת בהתחייבות שלך לפני כולם. מצב זה גורם פעמים רבות לייאוש מהתהליך ותחושת אכזבה – גם כלפי עצמך אבל גם כלפי הסובבים אותך. לעומת זאת, אדם ששומר את מטרותיו לעצמו, לא בהכרח מרגיש שהוא חייב דין וחשבון לאף אחד ולכן זה כנראה לא יעצור אותו בתהליך.

ההרצאה של דרק סייברס בטד:

אז האם נכון לשתף את כל העולם במטרות שלנו? התשובה הסופית לשאלה הזו היא כנראה איש איש ואופיו. יהיו כאלה שהדרך הזו תוסיף להם מוטיבציה ודרבון והם ירגישו צורך להוכיח ולעמוד מאחורי מה שהצהירו ויהיו כאלה שהיא תמנע מהם ותכשיל אותם בדרך למטרה. הכירו את עצמכם, הבינו מה נכון לכם, בחנו טוב את מה שמניע אתכם להצלחה ואיתו תלכו. עד הסוף. ללא פשרות. רק כך תוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן.