קואורדינציה היא היכולת לחבר מספר תנועות פשוטות המבוצעות ע"י איברים שונים, לתנועה מורכבת אחת יעילה וחסכונית.

הקואורדינציה מושגת ע"י תיאום עצבי – שרירי. תיאום בין מערכת העצבים המרכזית לבין מערכת השרירים המתבטאת בבחירת תגובה תנועתית מתאימה ע"י מערכת השרירים למידע שהתקבל דרך מערכת העצבים. כאשר המוח שלנו מקבל מידע מסוים מהסביבה הוא מעבד אותו לכדי פעולה כלשהי וכך נוצר שיתוף פעולה בין המוח והגוף. באימון כושר זה מבטא את מידת השליטה של המערכות העצביות והשריריות כאשר יש צורך בהפעלה מורכבת של הגוף בתרגיל כושר מסוים.

יש להבחין בין שני סוגים של קואורדינציה:

1. קואורדינציה בין שרירית: שיתוף פעולה ותיאום בין מספר קבוצות שרירים שונות.
2. קואורדינציה תוך שרירית: שיתוף פעולה בין יחידות מוטוריות שונות בתוך אותה קבוצת שרירים.

קואורדינציה מתבטאת במספר רב של תנועות ומרכיבים תנועתיים, כגון: שיווי משקל, דיוק, זמן תגובה, זריזות, תיאום עין – יד, התמצאות במרחב ועוד.

את מרכיב הקואורדינציה ניתן לחלק למספר סוגים:

קואורדינציה גסה: פעילות הדורשת שיתוף פעולה של קבוצות גדולות של שרירים בגוף, כמו, ריצה, הליכה.

קואורדינציה עדינה: פעולות קטנות ועדינות המפעילות מעט קבוצות שרירים קטנות, כמו, כתיבה.

קואורדינציה סימטרית: פעולות הדורשות שיתוף פעולה סימטרי של שתי הידיים, כמו, מחיאות כפיים.

קואורדינציה אסימטרית: פעילות בה יד אחת משמשת בתפקיד פאסיבי, והשנייה אקטיבית יותר, כמו, פתיחת בקבוק שתייה.

לאימון כושר גופני יש חשיבות רבה על התפתחות הקואורדינציה. הזמן הטוב ביותר לפיתוח הקואורדינציה הוא עד לגיל ההתבגרות, אך לא רק. בכל גיל ניתן לשפר ולפתח את הקואורדינציה באמצעות תרגול כושר גופני מתאים ונכון.